אני באה ממסורת מרוקאית וכורדית, שבה הנשים היו מרפאות ונשאו קעקועים כסמל של כוח, חניכה וקדושה. בשבטים ובקהילות העתיקות, הקעקוע סימל מעבר — סוף של תקופה, סיום מסע או תחילת שלב חדש בחיים. הוא היה דרך לציין טרנספורמציה, גדילה וריפוי.
קצת על הטקס
עם השנים, המסע שלי הוביל אותי להעמיק בהשראה משבטים ותרבויות שונות ברחבי העולם — אינדיאנים, מאורים, אבוריג’ינים והוואי. אני הולכת בדרך השמאנית, דרך של תפילה והליכה עם שבת ועם האדמה, מתוך הקשבה לרוח הגדולה ולחכמת הבריאה.
בתהליך הקעקוע אני יוצרת מרחב מקודש, ומבצעת ניקוי עם רפואת עשן, בעזרת שרפים וצמחי מרפא, כדי להכניס אנרגיה טובה, להבהיר את המרחב ולפתוח את הגוף והנשמה למסע.
הציורים והעיצובים שאני יוצרת משלבים בתוכם חיות טוטם, צמחים, סמלים של הטבע, ארבעת הכיוונים ואלמנטים שונים — אש, מים, אדמה ואוויר. דרך השילוב ביניהם נפתח שער של תפילה וטרנספורמציה. לכל אדם אני יוצרת את התפילה הייחודית לו, וכך אנו יוצאים יחד למסע ריפוי חדש דרך העור, הלב והרוח.
סמלים ומסורת
הים עבורי הוא מקור של השראה, ניקיון ותנועה מתמדת — כמו הנשימה של הבריאה עצמה. דרכו אני נזכרת בזרימה, בשחרור ובכוח העדין של החיים.
במרחב שאני מחזיקה, הקעקוע הופך לטקס שמאני — טקס של אהבה, זכירה והתמרה. זהו מפגש של גוף, לב ורוח, שבו כל קו נושא אנרגיה וכל סימן על העור הופך לתפילה חיה.